הפלגה ביוון

מיד כשיצאנו מהמרינה הרוח עלתה קצת ל-6.5 קשר, ושמחתי שלא קשרנו את המפרש הראשי לתורן.

עוד לא הספקנו להתרחק יותר מ-200 מטר מהמרינה, פתאום התחילו ברקים לפנינו והרוח עלתה ל-27 קשר.

טניה ביקשה לחזור למרינה אבל כשסובבתי את ההגה גיליתי שלמרות המרחק הקטן שעברנו, לא רואים את המרינה בכלל בגלל הגשם והערפל הסמיך. בלא ברירה חזרתי לעלות לכיוון רוח, אבל באותו רגע, למרות שטרם פתחנו מפרשים, הסירה נשכבה שמאלה עד שבקושי הצלחתי להישאר מול ההגה, והמפרש הראשי התנפח מרוח שמימין והתנתק מהתורן.

כעת, כשהמפרש פתוח ומתנופף ברוח לא הצלחתי ליישר את הסירה מול הרוח, למרות שהעליתי מהירות מנוע למקסימום. הרוח היתה חזקה מהמנוע.

טניה התיישבה על רצפת הסירה והתחילה לצרוח בטירוף וללא הפסק, "ממצ'קה, ממצ'קה, ממצ'קה, ממצ'קה.."

כדי להתגבר על שריקת הרוח האימתנית צרחתי לה שאני צריך עזרה, והיא פתאום התעשתה והתקרבה.

המנוע עדיין היה במקסימום טורים. ביקשתי מטניה שתחזיק את ההגה מקסימום ימינה, נגד הרוח, ועליתי על הסיפון כדי לנסות לקשור את המפרש, אבל בקושי הצלחתי להגיע אליו. הגשם היכה בפני כמו חיצים ותוך שניות הייתי כולי טבול במים מלוחים ומתוקים. הבנתי שאין לי כל סיכוי להצליח נגד הרוח. בקושי הצלחתי לחזור לקוקפיט, תוך שאני חושב שאין זה אחראי לטייל כך על הסירה מבלי להיקשר תחילה.

הערפל היה כל כך כבד שלא ראיתי אפילו את הקצה הקדמי של הסירה.

כשחזרתי לקוקפיט ראיתי שמד הרוח מראה 50 קשר (מאוחר יותר, במשטרה סיפרו לנו שהרוח הגיעה למהירות של 110 קמ"ש).

כך הסירה שטה לצד בנטייה מפחידה שמאלה, מבלי שהיתה לנו כל שליטה עליה למרות המנוע וההגה. לא ראינו כלום ולא יכולנו להתגבר על הרוח האימתנית. לבסוף, הסירה הגיעה לחוף ונשכבה על צידה השמאלי.

גם כשהסירה עלתה לחוף, לא ראינו את החוף במרחק כ-30 מטר. רק הרגשנו שהסירה מתחככת בחול.

מיד כיביתי את המנוע כדי לא לקלקל את המדחף. למזלנו כמעט ולא היו גלים. רק רוח מטורפת.

אחרי כ-15 דקות, הסערה פסקה פתאום וראינו את החוף. גובה המים הגיע לחזה.