למה אני כאן
התחלתי לכתוב כי הרגשתי שאני חייב. זה הכל, בעצם.
התלבטתי לא מעט לפני שהתחלתי — בלוגר, קפה דה־מרקר, התעניינתי בפרסום בכל מיני פלטפורמות, אולי סתם פוסטים בפייסבוק — ובסוף בחרתי במקום משלי, כזה שאוכל לעצב כרצוני ולומר בו את שלי בלי לבקש רשות מאף אחד.
"הרבה ממה שאני כותב עליו קשור לים. יש לי סירה בהרצליה כבר שנים — טובה, אבל בינונית, בנויה לחוף ולא לים הגדול. ובגיל הזה אני עדיין מתכנן לצאת אל העולם הגדול, בסירה גדולה יותר שתהיה בנויה למסע. חלק מזה עדיין חלום; חלק כבר בדרך.
אבל זה לא רק על סירות. אני כותב גם על החיים עצמם — על דברים שבזמנם נראו כמו סוף העולם והתבררו כלא כלום, ועל כמה מעט, באמת, משנה את מהלך החיים. איפשהו בדרך הפסקתי להילחץ, וזה כנראה הדבר הכי טוב שקרה לי. אני מנסה להעביר הלאה משהו מזה.
אני לא מבטיח תובנות גדולות. אני מספר סיפורים — כאלה שקרו לי, וכאלה שאני עדיין מגשש את דרכי אליהם — בכנות, כמו שהם, בלי להעמיד פנים שאני יודע לאן הכל הולך.
אם משהו מזה מדבר אליך, הישאר. יש כאן עוד הרבה.