תכלית קיומנו

בכל ויכוח בין מאמינים לאתאיסטים יש משהו קטן שמתפספס ואני כותב כאן בעיקר כדי לנסח אותו לעצמי ועבור אחרים.

מאוד קשה, למי שמאמין, או למי שאנושי בכלל, לקבל את העובדה שכל מה שיש כאן, על כדור הארץ, וביקום כולו, הוא מקרה. אין לנו וליקום כולו שום תכלית ואין לו שום מטרה.

התבוננות כזו על עצמינו מגמדת הכל, מייאשת מידי, מכדי שנוכל לקבל זאת.

אספר לכם על בחור בשם ירון, שהגיע אלי למשרד לפני מספר שנים כדי לקבל יעוץ בנושא אתר הימורים באינטרנט שניהל בחו”ל (זהו תחום ההתמחות שלי).

ירון, בחור גבוהה, שרירי, שחום משמש גלישת גלים, חתיך כזה, החל תהליך של חזרה בתשובה. עד מהרה גלשנו לוויכוחים על הדת, ורישוי אתר ההימורים שלו נזנח מעט.

אני מצידי, התקשיתי להניח לבחור חכם כזה “לשקוע” בדת, והוא, כחוזר בתשובה הרגיש, כמו כל מי שדרכו מוארת פתאום, שהוא חייב לסחוף עמו כמה שיותר אנשים מסביבתו.

בכל פעם שהגיע אל משרדי, הקדשנו רבע שעה לענייניו העסקיים ובמהרה גלשנו אל נושא הוויכוח העיקרי שלנו: קיום האל.

כשלמדתי באוניברסיטה בחוג לפילוסופיה אודות “הוכחות לקיום האלוהים” לא חשבתי שאשתמש אי פעם בטעונים המעניינים שרכשתי שם.

השיחה בחדרי היתה כל כך אינטליגנטית ומעניינת שחברים נוספים מהמשרד הצטרפו אלינו וכל אחד הביע את עמדתו הפילוסופית. אהבתי כשירון הגיע אלי והתחלנו לשוחח.

יום אחד, ירון הגיע אלי במיוחד, לא כדי לקדם את ענייניו העסקיים, אלא כדי להציג בפניי טעון חדש, מהפכני מבחינתו, שיוכיח לי מעל לכל ספק שיש אלוהים והוא ברא אותנו ואת כל מה שסביבנו.

התיישב עם קפה והחל לתאר מצב היפותטי בעל הגיון פנימי משל עצמו. אני, כמובן, כאדם בעל הגיון, נאלצתי להסכים עם מרבית הטעון. וכך הציג ירון את הוכחת קיום האלוהים הניצחת שלו:

“נניח שאתה אסטרונאוט שנוחת על כוכב לכת כלשהו, מקום שהאדם מכדור הארץ מעולם לא ביקר. אתה מתחיל לבצע את המשימות שלך, לאסוף דגימות קרקע, וכל הדברים שעושים האסטרונאוטים שנוחתים על כוכב זר.

פתאום, אתה רואה, מונח על סלע, שעון יד, פועל. אתה לוקח את השעון ורואה שהוא אכן מראה את השעה הנוכחית שעל הכוכב בו אתה נמצא.

אמנם, כל סיפור השעון הוא היפותטי, אבל, בכל זאת, במקרה כזה, האם תוכל לומר לי שהשעון הזה ייצר את עצמו, או שתהיה מוכן להודות שמישהו הניח את השעון הזה על הסלע?”

אני מכיר את הטעון הזה כבר זמן רב, בכל מיני גרסאות שלו, אבל בכל זאת, זרמתי עם ירון: “אם אמצא שעון כזה, אהיה מוכן להודות שהוא הונח במקום ולא יצר את עצמו”, עניתי.

“אאאה!” ירון צעק בניצחון, “אז אתה מסכים ששעון לא יכול ליצור את עצמו, אבל אתה בכל זאת טוען שבני אדם, שהם פי מליון יותר מורכבים משעון, כן נוצרו מעצמם?”

כן, עניתי לירון, כך אני טוען.

אם תרגע, אתן לך תשובה מנומקת ב-2 חלקים:

החלק הראשון:

כיצד בנוי הטעון שלך? אתה ידעת, לפני שבאת אלי, שאתה עומד לנהל שיחה עם מישהו שכבול בהגיון ולכן, בנית את הטעון שלך הגיוני. ואכן, אני נאלצתי להסכים עם מרכיבי הטעון ההגיוני שלך. השאלה, האם גם אתה כבול בהגיון ובלוגיקה, כי אני, כפי שאתה יודע, איני מוכן לשמוע טעונים מעגליים כמו “זה כתוב בתורה”, או ” לא שואלים שאלות כאלה”. אם אתה מוכן להיות כבול בלוגיקה, אשיב לך כך:

האם אתה, ירון מוכן להודות שאלוהים שברא לטענתך את כל היקום, הרבה יותר מתוחכם ומורכב משעון ואפילו מבן אדם?

ירון הבין מיד לאן אני חותר.

מי אם כן ברא את אלוהים? השלמתי.

מהו הטעון השני שלך? שאל ירון.

החלק השני:

הטעון השני הוא שיש הבדל מאוד גדול בין שעון לבין אדם (ושאר היקום), ולא רק במורכבות שלו. לשעון יש מטרה, יעוד, שייעדו לו בני האדם שבנו אותו.

לאדם, אין מטרה או ייעוד כלשהו, ולכן, האדם התפתח עד למה שהוא יום לגמרי במקרה, ובהחלט ייתכן שבגלל “תאונה” קטנה בתהליך, הוא בכלל לא היה נוצר. לכן, היווצרות האדם אינו אלא התפתחות מקרית, בדיוק כפי שדרווין הגדיר.

אמנם מה שאמרתי כרגע מבטל כל משמעות לקיום האנושי, אבל כך אני רואה את הדברים.

אשמח לשמוע דעתכם על כל זה.

CGG

פוטר

פוטר